מזונות ילדים וההלכה של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15

על פי ההלכה היהודית, אב מחוייב לשאת במזונות ילדיו לסיפוק צרכיהם, כאשר עד גיל 6 הילדים מוגדרים "קטני קטנים" ומדובר בחובה מוחלטת המוטלת על האב, מבלי לבחון את יכולתו הכלכלית של האב, אלא רק את צרכי הילד.

בהתאם להלכה היהודית, מגיל 6 עד גיל 15 האב חייב לספק את צרכיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים וככל שהאב מוגדר כ"אמיד", הרי שהוא צריך להיות מחוייב לשאת במזונות ילדיו אף מעבר לצרכיהם ההכרחיים, מכח דין צדקה. במקרה שלא מדובר באב "אמיד", האב אמור להמשיך לשאת במזונות ההכרחיים ואילו הנשיאה בצרכים הנוספים צריכה להתחלק בין האב והאם. מגיל 15 עד גיל 18, החיוב הוא מדין צדקה ויש לחלק אותו בין האב והאם בהתאם להכנסותיהם. כך על פי הדין הדתי.

ואולם, ביום 19/7/2017, בית המשפט העליון אמר את דברו כאשר קבע כי במקרים שבהם הילדים חולקים את זמנם באופן שווה עם כל אחד מההורים וכאשר יש דמיון בין רמות ההשתכרות, ההכנסות וכלל הנכסים והמשאבים של כל אחד מההורים, אזי במצב כזה, גם יכולתה הכלכלית של האם תובא בחשבון בבחינת המזונות, כך שבסופו של יום האב יכול להיות פטור מנשיאה במזונות.

בחינת המזונות מתבססת על בחינת צרכיהם ההכרחיים של הילדים הקטינים; הם הצרכים הקיומיים ובכללם מזון, ביגוד והנעלה, מגורים, הוצאות רפואיות והוצאות חינוך ועל צרכים נוספים; הם צרכים שהילד הורגל אליהם, אולם הם אינם הכרחיים – נסיעות, בילויים, חופשות, חוגים, דמי כיס וכיוצ"ב.

מגיל 18 ועד לסיום שירות חובה בצה"ל, חלה חובה לשלם 1/3 מסכום המזונות ששולם עד הגיע הילד לגיל 18. קביעה זו מקורה בפסיקה.

כאשר מדובר במזונות ילד ששני הוריו יהודים, הבסיס לפסיקת המזונות הוא ההלכה היהודית, יחד עם ההלכה של בית המשפט העליון כאמור, כאשר גובה דמי המזונות נקבע תוך התחשבות בצרכי הילד (ההכרחיים והנוספים), הכנסות האב והאם בפועל וכלל המשאבים של כל אחד מהם, כושר השתכרות האב והאם, גיל הילד, מצבו הבריאותי ורמת החיים שהורגל אליה.

הפסיקה קבעה שכאשר גובה המזונות נקבע במסגרת הסכם גירושין, על בסיס הסכמה בין האב והאם, ככל שצרכיהם של הקטינים לא נבחנו על ידי בית המשפט, הילדים יהיו רשאים להגיש תביעה להגדלת מזונותיהם משום שלא היו צד להסכם בין הוריהם וההסכם אינו מחייב אותם.

גם כאשר צרכי הקטינים נבחנו על ידי ערכאה שיפוטית, פסיקת מזונות קטינים איננה סוף פסוק ובמקרה של שינוי נסיבות מהותי, ניתן להגיש תביעה להגדלה או להפחתת מזונות.

שינוי נסיבות מהותי יכול להווצר כאשר מצבם הכלכלי של האב או של האם הוטב או הורע באופן משמעותי או כאשר נוצר שינוי במצבו של הילד המצריך הוצאות נוספות.

נכון להיום, ההלכה המוזכרת של בית המשפט העליון מיושמת בעיקר בערכאה האזרחית (בבית משפט לענייני משפחה) ואילו בערכאה הדתית (בית הדין הרבני) – לרוב, פסיקת המזונות עדיין מיושמת בהתאם לדין הדתי, כמפורט לעיל.

לאור ההלכה החדשה והשינויים שנוצרו בעקבותיה ועל מנת לנהל את הליך המזונות באופן נכון, חשוב מאוד לקבל יעוץ, הכוונה וליווי של עו"ד שזה תחום העיסוק שלו ושמנוסה בניהול הליכי מזונות בכלל ובפרט לאחר שניתנה ההלכה החדשה של בית המשפט העליון.