הסכם חיים משותפים לידועים בציבור ולזוגות לא נשואים

הסכם חיים משותפים הוא הסכם שיכול להערך בין בני זוג שלא מתכוונים להנשא, בין אם הם נחשבים כידועים בציבור ובין אם לאו, בין כאשר מדובר בגבר ואשה ובין כאשר מדובר בבני זוג מאותו מין.

הסכם חיים משותפים רחב יותר מהסכם ממון והוא כולל התייחסות לנושאים נוספים על ענייני הרכוש.

הגם שהסכם חיים משותפים אינו מצריך אישור כלשהו והוא מקבל תוקף משפטי מיד עם חתימת הצדדים על גביו, על מנת למנוע מחלוקות בעתיד, רצוי לאשר את ההסכם בבית המשפט.

הסכם כזה מהווה ראיה לקיומה של זוגיות מול רשויות המדינה והוא מנטרל את אי הבהירות בנושא הרכוש וחלוקתו במקרה של פרידה.

הסכם חיים משותפים כולל את הצהרת הצדדים שהם בני זוג וכן את התייחסותם המפורטת לנושא הרכוש הקיים ורכוש עתידי ואופן החלוקה שלהם במקרה של פרידה.

הסכם כזה יוצר הכרה והכרזה של הצדדים לו את דבר היותם בני זוג והוא יכול לסייע בקבלת הטבות רלוונטיות מרשויות המדינה.

היות שעל בני זוג לא נשואים (בין אם הם ידועים בציבור ובין אם לאו) – לא חל חוק יחסי ממון (אשר קובע את אופן חלוקת הזכויות הרכושיות בסיום הנישואים (בגירושין או בהתרת הנישואין או בפטירה של אחד מבני הזוג), הסכם כזה מסדיר את העניינים הרכושיים ומונע מצב של אי בהירות או אי וודאות לגביהם.

הסכם לחיים משותפים יכול לכלול התייחסות מלאה ומפורטת לגבי נכסים קודמים של כל אחד מבני הזוג ולגבי נכסים עתידיים והכוונה של בני הזוג לגבי אותם נכסים, כולל חובות וזכויות רכושיות, במהלך החיים המשותפים ובמקרה של פרידה. ההסכם גם יכול לכלול הוראות שקשורות לילדים המשותפים בכל מה שנוגע למשמורת, זמני שהות ומזונות, כאשר הדגש הוא לגבי ילדים שכבר נולדו.

אם טרם נולדו ילדים ובני הזוג מתכוונים להסדיר בהסכם את ענייני הילדים שטרם באו לעולם, אפשר לקבוע בהסכם הוראות הקשורות לגידול הילדים, אולם בית המשפט לא יאשר את החלק הזה של ההסכם.

חשוב לכלול בהסכם כזה התייחסות לפרידה וכיצד היא תיעשה, כולל פניה ליעוץ, פתרון מחלוקות בדרך של גישור או בדרך אחרת לפני שפונים לערכאה שיפוטית.