סרבנות גט ועגינות

ישנם מצבים בהם צד הרוצה להתגרש נתקל בקושי שנעוץ בסירוב של הצד השני להתגרש או כאשר הצד השני נעלם (בנסיעה או במלחמה למשל, אבל אין ראיות לפטירתו) או כשהוא אינו כשיר לשתף פעולה לצורך מתן הגט או קבלתו.

עגינות היא שם כולל למצב שבו אחד הצדדים נעלם ולא ניתן לאתר אותו או שהוא אינו כשיר מבחינה משפטית וכך לא ניתן במקרה כזה לתת (כאשר מדובר בגבר) או לקבל (כאשר מדובר באשה) את הגט. וכל עוד לא ניתן גט, הרי שהגבר העגון או האשה העגונה – עדיין נשואים והם אינם יכולים להנשא לאחר. זהו הכלל, אם כי במקרים חריגים עם נסיבות יוצאות דופן, בית הדין הרבני רשאי לשחרר מעגינות.

כל עוד לא שחרר בית הדין הרבני מעגינות, בני הזוג עדיין נשואים ואם חלילה האשה מנהלת קשר זוגי עם גבר אחר ונולד ילד מהמערכת הזוגית של האשה הנשואה עם גבר שאינו בעלה, הילד יחשב על פי ההלכה היהודית כממזר, כלומר ילד שבא לעולם מיחסים אסורים. ממזר פסול מלהנשא ליהודי משך מספר דורות, וכפי שהובא בספר דברים, כ"ג, ד': "לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה' ".

בניגוד למצב של עגינות, כאשר מדובר בסרבני גט – הקושי נעוץ בהעדר שיתוף פעולה מהצד השני, כך שגבר המסרב להתגרש אינו מסכים לתת גט לאשתו ואילו אשה המסרבת להתגרש, אינה מסכימה לקבל גט מבעלה.

על פי ההלכה היהודית, כל עוד הנישואין לא הותרו בגט, הרי שבני הזוג עדיין נשואים זה לזו, גם אם הם חיים בנפרד, גם אם אחד הצדדים נעלם וגם כאשר אחד הצדדים לא כשיר מבחינה משפטית.

בעוד שהדין הדתי מאפשר במקרים מסויימים להתיר לגבר נשוי להנשא לאשה אחרת, הרי שבמקרה של אשה זה לא יכול לקרות, לאור עניין הממזרות כפי שהוסבר.