חלוקת רכוש

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 קובע שבשעת גירושין, הרכוש של בני הזוג המתגרשים מתחלק ביניהם באופן שווה.

לכלל הזה יש מספר חריגים, כך שכאשר מדובר ברכוש שהיה לאחד מבני הזוג לפני הנישואין או כאשר מדובר בירושה או במתנה שניתנה לאחד מבני הזוג במהלך הנישואין וכן כאשר אחד מבני הזוג זכאי לקצבה או לפיצוי, הרכוש הזה מוחרג והוא ישאר בבעלות הצד שרכש אותו לפני הנישואין או שקיבל אותו במהלך הנישואין.

בנוסף לחריגים הללו, בני זוג נשואים רשאים לקבוע שנכסים מסויימים לא יתחלקו ביניהם, על אף שהחוק קובע אחרת.

באשר לחובות של בני הזוג – הכלל הוא שחובות שנוצרו במהלך הנישואין, מיוחסים לשני הצדדים ושניהם אחראים להם באופן שווה. גם לכלל הזה ישנו חריג שקובע איזה חובות לא יחולו על בן הזוג שלא היה צד ליצירתם.

החוק קובע שכאשר אחד מבני הזוג מנסה להבריח נכסים ובכך הוא עלול לפגוע בזכויותיו של בן הזוג השני, יתייחסו לנכסים הללו כאילו נשארו ברשות בן הזוג שניסה להבריח אותם, כך שהמשמעות היא שבית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני רשאי להורות על חלוקתם באופן שווה בין בני הזוג.

היות שהחוק מעניק כלים משפטיים למניעת הברחת רכוש אף לפני הגשת תביעה רכושית, על מנת למנוע מצב של פגיעה בזכויות הרכושיות, חשוב לקבל יעוץ מעו"ד שזה תחום העיסוק שלו ושמנוסה בניהול הליכי רכוש.