צו הגנה למניעת אלימות במשפחה

זהו צו שמקורו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991, המאפשר לבית משפט לענייני משפחה, בית משפט השלום ולבית הדין הרבני לתת צו חירום שימנע מאדם לפגוע או לאיים על בני משפחתו וירחיק אותו מסביבתם באופן מיידי, לרבות מבית המגורים המשותף.

כאשר מדובר באלימות או בחשש לאלימות במשפחה, בית המשפט רשאי להוציא צו נגד כל בן משפחה המאיים או נוקט באלימות נגד קרוב משפחה.

בית המשפט יבחן האם אותו אדם שהתבקש נגדו הצו, נהג באלימות בבן משפחתו, או שביצע בו עבירת מין, או שכלא אותו שלא כדין או שהתנהגותו מקימה חשש סביר שהוא מהווה סכנה גופנית ממשית או שהוא עלול לבצע עבירת מין, או שהתעלל בבן משפחה נפשית, או שלא איפשר לו לנהל אורח חיים סביר ותקין.

לאחר שבית המשפט ישתכנע שאחד מאלה מתקיים, הוא רשאי לתת צו הגנה בשל אלימות במשפחה.

על פי החוק, הצו יכול לאסור או להגביל את האדם הפוגע או המאיים לפגוע מלעשות את הפעולות הבאות: להכנס או להתקרב עד מרחק מסוים לדירה בה מתגורר בן משפחתו, גם אם יש לו זכות בדירה; לפעול באופן שמונע או מקשה על שימוש בנכס המשמש כדין את בני משפחתו, גם אם יש לו זכות בנכס; ולהטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל מקום.

יש לציין שלעניין החוק, "בן משפחה" מוגדר באופן רחב וכולל בני משפחה בעבר ובהווה, לרבות בן או בת זוג, הורה או בן/בת זוג של הורה, צאצא או צאצאית של בן/ בת זוג, סב או סבתא, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית.

צו ההגנה יכול להינתן לבקשתו של בן משפחה, וכן לבקשת היועץ המשפטי לממשלה; תובע משטרתי; או עובד סוציאלי שהתמנה על פי חוק הנוער או על פי חוק ההגנה על חוסים.

צו הגנה ניתן למשך שבעה ימים והוא יכול להנתן במעמד צד אחד. בהמשך ניתן להאריך את תוקף הצו לשלושה חודשים בכפוף לקיום דיון נוסף במעמד כל הצדדים ולהמשיך להאריך אותו מפעם לפעם, עד לתקופה מירבית של שנה.

אי קיום של הצו והפרתו מצדיקים פניה למשטרה או לבית המשפט אשר עלולים להביא למעצר של מי שהפר את הצו ואף להגשת כתב אישום נגדו.