צו למניעת הטרדה מאיימת

צו שבסיסו החוקי הוא החוק למניעת הטרדה מאיימת. בסעיף 4 של חוק זה נקבע:

"(א) נוכח בית המשפט כי אדם נקט הטרדה מאיימת, רשאי הוא להורות לאותו אדם בצו להימנע מעשות מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף 5(א)(1) עד (4), ואם נוכח כי ההטרדה המאיימת נעשתה בנסיבות שבהן יש חשש לפגיעה ממשית בשלוות חייו של אדם אחר או להמשך פגיעה כאמור, רשאי הוא להורות לאותו אדם בצו גם להימנע מעשות מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף 5(א)(5) ו-(6).

(ב) נוכח בית המשפט כי אדם התנהג או פגע באחר כאמור בפסקאות (1) או (2), רשאי הוא להורות לאותו אדם בצו להימנע מעשות מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף 5(א)(1) עד (6):

(1) התנהגותו של האדם, לרבות התנהגות כאמור בסעיף קטן (א), נותנת בסיס סביר להניח, כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לאדם אחר או כי הוא עלול לבצע בו עבירת מין;

(2) סמוך לפני הגשת הבקשה פגע בגופו של אדם אחר, ביצע עבירת מין באדם אחר או כלא אדם אחר שלא כדין."‏

בסעיף 5 של החוק נקבע שהצו שאותו מוציא בית המשפט יכול לכלול גם איסור "להימצא במרחק מסוים מדירת מגוריו, מרכבו, ממקום עבודתו או ממקום לימודיו של הנפגע או ממקום אחר שהנפגע נוהג להימצא בו בקביעות."‏[4]

צו זה מהווה סעד לכל מי שסובל מאלימות או הטרדה ונעשה בו שימוש במקרים רבים ולא רק במקרים של אלימות בתוך המשפחה. הבקשה להוצאת הצו נעשית במעמד צד אחד. יחד עם זאת, דיון נוסף במעמד כל הצדדים צריך להיערך תוך שבעה ימים מרגע הוצאת הצו. את הבקשה ניתן להגיש בבית משפט השלום. אם מדובר במקרה של אלימות או הטרדה בתוך המשפחה ניתן להגיש את הבקשה בבית משפט לענייני משפחה. אם הפוגע או הנפגע הוא קטין ניתן גם לפנות לבית משפט לנוער.

סוגי התנהגות שעלולים להחשב כהטרדה מאיימת:

החוק כולל התייחסות לקשת רחבה של התנהגויות, שמביאות לפגיעה ב"שלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של אדם" – בדגש על פגיעה שאינה בהכרח פיזית – וזאת בנסיבות שבהן יש בסיס סביר להניח שההטרדה או האיום עלולים לחזור על עצמם. יש לציין שגם התנהגות שאינה מהווה כשלעצמה עבירה פלילית עשויה להיחשב להטרדה מאיימת, כאשר היא חלק ממכלול של התנהגויות שמצטברות או חוזרות ונשנות באופן פוגעני.

סעיף 2(ב) לחוק מגדיר את סוגי ההתנהגות העשויים להיחשב להטרדה מאיימת:

בילוש, מארב או התחקות אחר תנועותיו או מעשיו של אדם, או פגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת.

איום לפגוע באדם או במאיים עצמו.

יצירת קשר עם אדם בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר.

פגיעה ברכושו של אדם, בשמו הטוב או בחופש התנועה שלו.

בדומה לצו ההגנה למניעת אלימות במשפחה, גם צו זה יכול להתקבל במעמד צד אחד, אך זאת רק למשך שבעה ימים שלאחריהם יש לקיים דיון נוסף במעמד כל הצדדים. במסגרת הצו רשאי בית המשפט להגביל את פעולותיו של האדם המטריד, מאיסור על יצירת קשר עם קורבן ההטרדה ועד איסור על נשיאת נשק, ובמקרים מסוימים אף איסור להתקרב לקורבן ההטרדה, לרכבו, למקום מגוריו, עבודתו, לימודיו ולכל מקום אחר שבו הוא נוהג להימצא בקביעות. 

ייחודו של צו זה הוא בכך שהוא אינו נוגע בהכרח למקרים של אלימות במשפחה, אלא הוא חל על כל מקרה של הטרדה ואיום מצד כל אדם.