אפוטרופסות

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע שהורי קטין (מיום הוולדו ועד גיל 18) הם האפוטרופסים על ילדם. המשמעות היא שעל הורי קטין מוטלת האחריות לדאוג לכל צרכיו, תוך שמירה על שלומו, בריאותו, חינוכו וגידולו בדרך מיטבית.

ישנם מקרים יוצאי דופן בהם יש צורך למנות אדם אחר שישמש כאפוטרופוס לקטין.

כך למשל, תוך כדי ניהול הליך משפטי, כאשר מתברר שיש צורך למנות אפוטרופוס לדין שתפקידו לשמור על האינטרסים של הקטין שאינם נשמרים או במקרה של פטירת אחד מהורי הקטין או שניהם, כאשר ההורה הנותר בחיים אינו מקיים את החובה המוטלת עליו כאפוטרופוס או ששני הוריו נפטרו ואז עולה הצורך למנות אפוטרופוס שידאג לקטין.

החל מגיל 18 אדם חופשי לקבל כל החלטה בכל ענייניו, גם אלה הקשורים לגופו וגם אלה הקשורים לרכושו, באופן עצמאי, אולם ישנם מקרים של מגבלות בריאותיות (פיזיות או נפשיות) או מגבלות תפקודיות שמצדיקות מינוי אפוטרופוס לאדם בוגר.

בעבר החוק הגדיר אדם שאינו יכול לדאוג לענייניו כ"חסוי" ובתיקון לחוק, ההגדרה שונתה ל"אדם שמונה לו אפוטרופוס".

כאשר בית המשפט ממנה אפוטרופוס לקטין או לבגיר – תפקידו של האפוטרופוס הוא לדאוג לענייניו של מי שמונה לו אפוטרופוס, כפי שבית המשפט קובע בהתאם לנסיבות – כל העניינים/ענייני גוף/ענייני רכוש.

רשאים להתמנות כאפוטרופסים בני משפחה, מכרים או קרובים לאדם שיש צורך למנות לו אפוטרופוס. גם אדם פרטי וגם ארגונים יכולים לשמש כאפוטרופסים.

במקרים מסויימים, בית המשפט רשאי למנות "תומך החלטות" שתפקידו במקרים מתאימים הוא לסייע בקבלת החלטות, תוך הצגת מידע רלוונטי וחלופות אפשריות לצורך קבלת החלטה, למי שזקוק לכך, טרם קבלת החלטה. בשונה מאפוטרופוס, "תומך החלטות" אינו מחליט במקום הנתמך, אלא מסייע בהצגת מידע וחלופות רלוונטיות והזכות לקבל החלטות נשארת בידי הנתמך.

לאחרונה נכנס לתוקף "יפוי כח מתמשך" שמאפשר לכל אדם לתת הוראות בכל ענייניו ולקבוע מי ינהל את ענייניו ויקבל החלטות במקומו, אם וכאשר יהיה בכך צורך.

כאשר בית המשפט ממנה אפוטרופוס, הוא כפוף לבית המשפט ולאפוטרופוס הכללי והוא חב בהגשת דיווחים וקבלת אישור מבית המשפט לצורך ביצוע פעולות מסויימות.