צוואות

לאור קיומו של חוק הירושה אשר קובע את זהות היורשים בפטירת אדם ואת חלקיהם בירושה כאמור, אשר אלה יכול שיהיו מנוגדים לרצונו של אדם, החוק מתיר לערוך צוואה אשר תסדיר את חלוקת הרכוש כראות עיניו של המוריש לאחר פטירתו.

קיימים ארבעה סוגי צוואות – צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה.

צוואה בכתב יד – כל אדם רשאי לערוך את צוואתו בכתב, אולם כדי שיהיה תוקף לצוואה שכזו, נדרש שהצוואה תערך בכתב ידו של המצווה (המוריש). לא ניתן להדפיס את הצוואה או להעזר באדם אחר לצורך כתיבתה. רק המוריש כותב את צוואתו ומוסיף את מועד עריכת הצוואה ואת חתימתו על גביה. שלושת הרכיבים הללו (כתב, תאריך וחתימה) הכרחיים על מנת שלצוואה יהיה תוקף מחייב.

הקלות שבעריכת צוואה בכתב יד היא רבה, אולם במקרה של התנגדות לקיום צוואה שכזו, לא יהיו עדים שיוכלו לשפוך אור על נסיבות עריכת הצוואה ועל רצונו של המצווה שהיווה בסיס לכתיבת הצוואה. המשמעות היא שההתנגדות לקיום צוואה כזו עלולה להתקבל ואז התוצאה תהיה שונה מזו שהועלתה על הכתב בידי המצווה, ומכאן חסרונה של צוואה כזו.

צוואה בעדים – זוהי הצוואה השכיחה ביותר. היא יכולה להערך בכתב יד (לאו דווקא של המוריש) ויכולה להיות מודפסת.

צוואה בעדים, כשמה כן היא – מחייבת שני עדים לעריכתה. תפקידם של שני העדים הוא לאשר בצוואה עצמה כי המוריש הצהיר שהאמור בצוואה משקף את רצונו של המוריש וכי הם היו עדים לעריכתה.

צוואה בעדים צריכה לשאת את מועד עריכתה וכן חתימה של המוריש על כל אחד מעמודיה.

במקרה שהמצווה מביע חשש להתנגדות עתידית לצוואתו ו/או כאשר עולה חשש כזה מצד אחד העדים, ניתן לתעד את עריכת הצוואה בצילום וידאו, המתעד את הפגישה שבמסגרתה נערכה הצוואה ואת הדברים שהועלו בה.

צוואה בפני רשות – ניתן לערוך בפני שופט/רשם של בית המשפט/דיין/נוטריון.

בצוואה כזו, המוריש אומר את דבריו בפני השופט/הרשם של בית המשפט/הדיין/הנוטריון ולאחר שאותו גורם מוסמך מעלה את דברי המוריש על הכתב, הוא מוסיף את חתימתו וחותמתו.

אפשרות נוספת לעריכת צוואה בפני רשות היא באמצעות הגשתה לגורם המוסמך לצורך אישור כי הצוואה שנרשמה משקפת את רצון המוריש.

צוואה בעל פה – במצבים מסויימים, החוק מאפשר למסור צוואה בעל פה. מדובר במצב שבו אדם מצוי על ערש דווי וכאשר הוא "רואה את עצמו מול פני המוות". לא אדם אחר מניח או מעריך שהמוריש בסכנת חיים, אלא המוריש עצמו מרגיש שזה כך.

במצבים הללו, אדם רשאי לצוות בעל פה את רצונו בפני שני עדים. לאחר שהמצווה אומר את דבריו ובסמוך למועד אמירתם, על העדים להעלות על הכתב את דבריו במסמך הקרוי "זכרון דברים", לחתום על גביו ולהפקיד את זכרון הדברים אצל הרשם לענייני ירושה.

ככל שנערכה צוואה בעל פה והמוריש נותר בחיים חודש לאחר עריכתה – צוואה זו תהיה בטלה ומבוטלת.

צוואה הדדית – צוואה הדדית מאפשרת לבן הזוג שנותר בחיים לאחר פטירת בן זוגו להמשיך להנות מהרכוש המשותף שצברו יחד, כך שעזבונו של בן הזוג שנפטר עובר לבן הזוג שנותר בחיים ורק לאחר פטירת בן הזוג שנותר בחיים, הצאצאים המשותפים יורשים את מה שנותר בעזבונו של בן הזוג שנפטר ראשון.

ניתן לערוך צוואה הדדית במסמך אחד או בשני מסמכים נפרדים במועד אחד ובאופן הדדי אשר מבטא את ההסתמכות של כל אחד מבני הזוג כלפי משנהו.

לאור אינטרס ההסתמכות של כל אחד מהצדדים על בן זוגו, עריכת צוואה הדדית לא ניתנת לשינוי באמצעות צוואה אחרת.

כאשר אחד הצדדים לצוואה ההדדית מבקש לבטל אותה במקרה ששני בני הזוג עדיין בחיים, הצד המבטל חייב להודיע בכתב את דבר הביטול לבן זוגו ועם קבלת הודעת הביטול הצוואה ההדדית בטלה.

במקרה של ביטול לאחר פטירת בן הזוג – ככל שלא חולק עזבונו של הנפטר, יסתלק בן הזוג שמבקש לבטל מהעזבון וככל שקיבל את חלקו בעזבון הנפטר, יחזיר את החלק שקיבל לעזבונו של הנפטר.